גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מתניתין אסור בחילופיהן אם מכרן דמיהן אסורין וכן אם החליפן בפירות אחרים וכן חליפי חליפין ובגידוליהן אם נטען. שאני אוכל כו׳ בדבר שזרעו כלה כגון חטה ודכוותה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שלוקטין אותם וחוזרין ונוטעין אותן שזו הנטיעה אינה כלה אלא מתוספת אפילו גידולי גידולין אסורין עד עולם. וכן נמי משמע אם נדר מן האילן ושתלו מענפיו במקום אחר קרוי נמי אין זרעו כלה. ואני שמעתי גידולי גידולין כגון אותם בצלים קטנים שקורין אשקלוניי״ש שמתוספת זו עד זו עד מרחוק. פירוש אחר מהר׳ יצחק קונם הן לפי בין שאמר קונם לפיו או על פיו אסור בגידוליהן ובחילופיהן אפילו בדבר שזרעו כלה ובא כיון דקאמר אלו אסור בכל מידי דהוה אענבים דאמר אלו דלעיל בין שנדר על פירותיו בין שנדר על פירות חבירו אסור שיקחם הוא בעצמו ויחליפם. אבל אם החליפם חברו בחפץ אחר שאינו פרי נראה דמותר בהנהו חליפין דלא חשיב כמתהני מן הפירות הואיל ולא אתי פירות לידיה דנודר אבל בגידוליהן אפילו זרעם חבירו אסור בהם ובגידוליהן דחשיב כמתהני מאותן פירות עצמן אדעתא דהכי נדר אבל ליאסר בחליפי פירות שביד חברו לא נתכוון לנדור. כך מצאתי בפירוש הר׳ יצחק שנראה לו. הרא״ם ז״ל. וכפירוש הר׳ יצחק כתב הרשב״א ז״ל ודוקא כשהחליפם הוא הא אם נתחלפו על ידי אחר ושלא בשליחותו מותר כשאר איסורי הנאה וכדכתיבנא לעיל בפרק השותפין ואינו אסור אלא כשעבר הוא והחליפן. עד כאן. ועיין בהר״ן ז״ל. ובגידוליהן בין בדבר שאין זרעו כלה בין בדבר שזרעו כלה דלא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין. ועוד דקתני בשאני טועם בשאני אוכל מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה אלמא באלו דקתני שאסור בגידולין אפילו בזרעו כלה קאמר שמה שאסר באלו התיר בשאני טועם ומיהו אינו אסור אלא בגידולין אבל בגידולי גידולין מותר כיון שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין וכטעמא דקאמר בגמרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. הרשב״א ז״ל. קונם פירות האלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש דכיון דאמר קונם הם עלי לא לאכילה בלבד אסרן אלא אפילו להנאה ואם נתחלפו באחרים וכן אם זרעו וצמחו אסורין הן גם כן דמכל מקום הרי נהנה מהם. והא דקתני קונם הם לפי ועל פי ריבותא קתני דאפילו אמר לפי ועל פי אסורין בחילופיהן דלא תימא שלא אסרן אלא לפיו קא משמע לן מאי לפי דקאמר לעצמי וכי שרינן בסיפא בחילופיהן דוקא שנתחלפו על ידי אחרים אבל להחליפן הוא או שיצוה להחליפן לכתחלה אסור. דבפרק כל שעה מקשינן מנבלה שמותר למכרה למאן דאמר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ומתרץ שאני הכא דגלי קרא מכלל דבאיסורי הנאה אסור להחליפן. וכבר כתבנו זה בפרק האיש מקדש ומסתברא דלזרען בתחלה בהני דסיפא מותר בדבר שזרעו כלה כדי שיהא מותר בגידוליהן אף על פי שאסור להחליפם דהאי בידי אדם והאי בידי שמים. הרנב״י ז״ל. והא דקתני שאני אוכל שאני טועם לא קאי אאלו מדאמרינן לעיל בשילהי פרק הנודר מן המבושל תא שמע שאני אוכל שאני טועם וכו׳. ביוצא מהן אסור ואם איתא מאי קושיא התם דאמר אלו ואלו דוקא אלא באומר קונם ענבים שאני טועם קאמר. ואלא מיהו לענין דינא לא שנא לא אמר אלו ולא שנא אמר אלו כל שאמר שאני אוכל שאני טועם לא אסר אלא טעימתן ואכילתן של אלו דוקא ולא חילופיהן והיינו מתניתין דבסמוך דהאומר לאשתו קונם מעשה ידיך. הרשב״א ז״ל. אבל הרנב״י ז״ל כתב וז״ל: וסיפא דשאני טועם שאני אוכל מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה דאי לאו בלשון אלו קאמר אי הכי קאמר קונם חטים או שעורים שאני טועם אם כן אמאי מותר בגידוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה הרי מכל מקום כל חטים ושעורים אסר עילויה. עד כאן. וזה לשון הריטב״א ז״ל: שאני אוכל שאני טועם פירוש לא אמר אלו אלא אמר קונם חטים או ענבים שאני אוכל או שאני טועם. מותר בחילופיהן פירוש דהא לא אסרן אלא לאכילה ולטעימא דהיינו בגופיהו דפירות ובגידוליהן אם זרען וצמחו בדבר שזרעו כלה כגון חטים וקישואים ודלועים אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שנוטע בצל ואינו כלה ומוסיף אחרים בקרקע אפילו גידולי גדולין הם אסורין כמו גוף האיסור. ומשמע דאפילו להחליפן לכתחלה מותר בסיפא דהא לא אסרן על עצמו אלא באכילה בלבד אבל לא בהנאה. אבל קשה כיון דאמר סתם חטים שאני אוכל או שאני טועם היאך מותר בגידוליהן והלא אסור בכל חטים שהרי אדם יכול לאסור על עצמו דבר שלא בא לעולם כדמשמע לקמן בשלהי מכילתין ולעיל בפרק השותפין וכדמשמע נמי במתניתין דהנודר מן הנולדים. וי״ל דכי אמרינן הכא מותר בגידוליהן היינו כשהם עשב קודם שנעשו חטים אבל אחר שיהיו חטים גמורים אסור הוא בהם כיון שאסר על עצמו חטים סתם. ויש מפרשים דהאי שאני אוכל שאני טועם אאלו דרישא קאי קונם פירות אלו עלי שאני טועם ולכך מותר בגידוליהן בדבר שזרעו כלה דאף על גב דאמר אלו ואמרן ברישא אסור בגידוליהן מיהו כשאמר שאני אוכל מגרע לנו איסור הנאה דגלי אדעתיה שאינו אוסרן אלא באכילה אף על גב דלענין יוצא מהם מהני שאני טועם להחמיר שהוא אסור ביוצא מהם לפי ספק בעיין דסוף פרק הנודר מן המבושל. ואם תאמר אם כן קשה הא דאמרינן בסוף פרק הנודר מן המבושל תא שמע שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן הא ביוצא מהן אסור. ואם איתא מאי ראיה מהכא שאני הכא דאמר אלו ואמר שאני טועם ואלו דוקא. יש לומר דהכי קא דייק מדלא נקט בהדיא בסיפא קונם פירות אלו שאני טועם ושאני אוכל אלא נקט שאני טועם גרידא משמע דאפילו לא אמר אלו אשמועינן תנא דמותר בחילופיהן הא ביוצא מהן אסור. עד כאן. האומר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי פירוש לאו דוקא דזה דבר שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עלי ידיך למעשיהן קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן. פירוש הפת שהיא אופה והצמר שהיא טווה והקמח שטוחנת והתבשיל שמבשלת כולן אסורים לו הן וחילופיהן אם החליפן באחר שהרי אסרן על עצמו בהנאה. ויש אומרים שאם נטעה אילן הגידולין אסורין. ואומר הרב רבינו יונה זצ״ל שאין הפת והקמח עצמן אסורין לו שהרי לא אסר לעצמו אלא מה שהיא עושה בהן הילכך שמין כמה השביח וכו׳ ככתוב בהר״ן ז״ל. הריטב״א ז״ל. והא דאמרינן מעשה ידיך עלי צריך לעיין והא דבר שאין בו ממש הוא אלא אם כן אמר קונם עלי ידיך למעשיהן. איכא למימר אין הכי נמי דקאמר הכי אלא דמתניתין לישנא קלילא נקט. אי נמי דקאמר הכי ומכל מקום בל יחל דרבנן איכא. שאני טועם שאני אוכל כלומר קונם עלי מעשה ידיך שאני טועם. מותר בחילופיהן ובגידוליהן פירוש שלא אסרן אלא לאכילה ולטעימה ולא להנאה. בדבר שזרעו כלה פירוש אגידולין קאי דלאו הני נינהו. הרנב״י ז״ל. האומר לאשתו קונם מעשה ידיך וכו׳. אסור בחילופיהן וגידוליהן. כתב מורי הרב ז״ל אף על גב דלא אמר ידיך עלי למעשיהן אלא מעשה ידיך או מה שתעשי הרי זה כאומר אלו שהרי לא אסר עליו מעשה ידים בכלל ואפילו של ידיו אלא מעשה ידי אשתו פרט ובזה יש לנו לומר שנתכון שלא ליהנות ממעשה ידי אשתו ואם אשתו טוחנת ואופה נתכוון שלא ליהנות מריוח מעשה ידיה גם על ידי חליפין. ונראה לי שלא נתכוון לאסור אלא כנגד ריוח מעשה ידיה וימכרו הלחם להיות מעות שכנגד שבח טחינה ואפיה שלה ושכנגד חטים שלו. שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן אף על גב דמעשה ידיך כאומר אלו כיון דאומר שלא אוכל מעשה ידיך לא אסר אלא אכילת הלחם שתטחון ותאפה דהדבר פשוט דאומר ככר זו עלי שאני אוכל דמותר בהנאתו וכן שאני טועם בטעמו הוא דאסר נפשיה מיהו בטעם גופיה מוסיף איסור לאיסור יוצא מהם לפי ספק בעיין והוא הדין תערובת מטעם דתלמודא מדמי להו. עד כאן לשון רבינו ז״ל. הרשב״א ז״ל. קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהשתא יש לו ליזהר שלא תהנה קודם הפסח שמא תלך קודם הפסח או אחר הפסח ואם הלכה לפני הפסח ומהנה לה קודם הפסח לוקה אחר הפסח אם לא נזהר מליהנות לה קודם הפסח והיא הלכה אחר הפסח לוקה מפני שעבר על בל יחל דברו. וכתב הר״ם בהלכות נדרים פ״י עבר הפסח אף על פי שהלך התנאי הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותהנה אלא נוהג בה איסור כמו שנדר עד החג ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. עד כאן. והראב״ד ז״ל השיג עליו וז״ל: אמר אברהם בחיי ראשי צורת ההלכה אינה כן ואפילו רב יהודה דמחמיר ועליה מקשינן ממתניתין מתרץ להאי בל יחל דאי אתהני לו קודם הפסח קאמר אבל לאוסרה בהנאתו בדלא הלכה לפני הפסח לא אמר אלא ודאי אם נהנית לו קודם הפסח חייב למונעה מלילך לבית אביה עד החג כדי שלא יחול עליו בל יחל למפרע. עד כאן. ודברי הר״ם ישרו בעיני יותר מדלא קתני הכא כדקתני בסיפא ומותרת לילך אחר הפסח. והכי הוה ליה למימר הכא אחר הפסח הרי זה עובר על בל יחל דברו ואם נהנת קודם הפסח או לא נהנה מותרת לילך אחר הפסח אלא ודאי מדלא תני תקנתא שמע מינה דאיסורא איכא. וכבוד הראב״ד ז״ל יהא מונח במקומו כי הוא לא השיג עליו כראוי. ונראה שלא נתן דעתו להבין דבריו כי הר״ם לא כתב שתהא אסורה בהנאתו אם הלכה אחר הפסח כי הוא כתב בסוף לשונו: ואם הלכה אחר הפסח אינה אסורה מליהנות לו. אלא השמיענו שלכתחלה אין לו לנהוג קולא בנדרו להניחה שתלך ותהנה לכתחלה שהרי כוונתו היתה לאסור אותה בקונם שלא תלך מכאן עד החג אלא שלא הרחיב בתנאי יותר מנדרו כמו שעושה בסיפא על כן אין לו כלל לזלזל בנדרו. הרי״ץ ז״ל. והרנב״י ז״ל כתב כדברי הראב״ד ז״ל וז״ל: שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג פירוש שהאריך התנאי וקיצר האיסור. הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח פירוש שהרי הלכה שם קודם החג לפיכך אסורה היא לו עד הפסח אבל מותרת היא לו לאחר הפסח אפילו הלכה שם קודם החג. ולאחר הפסח בל יחל דברו כלומר ואם הלכה שם אחר הפסח קודם החג (או שמא) או שאם נהנית ממנו למפרע קודם הפסח הרי עבר על לא יחל דברו ואפילו היא עוברת בכך אף על פי שלא נדרה היא הואיל והאיסור חל עליה. שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח פירוש שקצר זמן התנאי והאריך זמן האיסור. הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג פירוש שהרי אסרה לעצמו עד החג אם תלך שם לפני הפסח והרי הלכה ומותרת לילך לאחר הפסח. וכתב רבינו ז״ל תריצנא (למתניתין) לרישא דמתניתין בפרק שני הכי הלכה אסורה בהנייתו פירוש הלכה שם קודם הפסח אסורה בהנייתו. ולוקה פירוש אם אחר שהלכה שם קודם הפסח נהנית ממנו בין קודם הפסח בין לאחר הפסח הרי זו לוקה משום בל יחל דברו. לא הלכה אסורה לעולם חוששין שמא תלך כלומר קודם הפסח נמי מספיקא אסורה בהנייתו איסורא בעלמא חוששין שמא תלך שם קודם הפסח. והא דקתני ולאחר הפסח בל יחל דברו פירוש ברישא למימרא דאי אתהני קודם הפסח למפרע הרי זה בל יחל דברו. עד כאן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush